הסכנות בחומרים מסוכנים בהריסת מבנים ישנים

הריסת מבנים ישנים היא שלב חשוב בתהליך פינוי ובינוי, התחדשות עירונית או יזמות נדל"ן. אך לצד ההזדמנות לתכנון חדש, יש להבין שהריסה של מבנים ותיקים עלולה לחשוף את העובדים והסביבה לחומרים מסוכנים שהיו בשימוש נרחב בעבר – אך נאסרו או הוגבלו עם השנים בשל השפעותיהם הבריאותיות.

המודעות לנושא זה חיונית במיוחד כאשר מדובר במבנים שנבנו לפני שנות ה-80, בהם נעשה שימוש רחב באזבסט, עופרת, דבקים רעילים וחומרים נדיפים אחרים. התעלמות מהסיכונים הללו עלולה להוביל לנזקים בריאותיים, עיכובים בפרויקט, ואף קנסות כבדים.

מהם החומרים המסוכנים שמצויים במבנים ישנים?

במהלך השנים, תעשיית הבנייה השתמשה בחומרים מגוונים שנחשבים כיום למסוכנים לבריאות או לסביבה. חומרים אלה מצויים לעיתים בשלד המבנה, בצנרת, בבידוד, בדבקים או בצבעים.

בין החומרים הנפוצים:

• אזבסט – שימש כחומר בידוד וגגות. מסוכן במיוחד כשהוא מתפורר ונשאף לריאות
• עופרת – בצבעים, בעיקר בקירות ובמשקופים
• PCBs – חומרים תעשייתיים מבודדים, מצויים לעיתים במערכות חשמל ישנות
• קצף פוליאוריתן מוקדם – נפלט ממנו גז רעיל בעת פירוק
• דבקים וחומרי איטום עתיקים – עלולים לפלוט תרכובות אורגניות נדיפות

כל חשיפה לחומרים אלה במהלך עבודות הריסה – במיוחד אם אינה נעשית בצורה מקצועית – עלולה להוביל לפגיעה בריאותית חמורה.

לכן, לפני כל פרויקט של הריסת מבנים חשוב לבצע סקר חומרים מסוכנים על ידי מומחה, ולתכנן את העבודה בהתאם לנהלים המחמירים ביותר.

מה הסכנות הבריאותיות שבחשיפה?

הסיכון המרכזי נעוץ באופי העבודה: שבירה, ניסור, קידוח והפלה של קירות וגגות – כל אלה עלולים לפזר חלקיקים מיקרוסקופיים של חומרים מסוכנים באוויר. ברגע שאלו נשאפים, הם עלולים להיכנס לריאות ולגרום למחלות קשות. ההשלכות הבריאותיות הידועות הן סכנה לסרטן ריאות ומזותליומה (מחשיפה לאזבסט), בעיות עצביות אצל ילדים (מחשיפה לעופרת), גירויים עוריים ונשימתיים ונזקים למערכת החיסון והפוריות.

הסכנות אינן מוגבלות רק לעובדי האתר – אלא גם לתושבים סמוכים, עוברי אורח ולעיתים אף לבעלי הדירות בפרויקטים של פינוי-בינוי שטרם פונו. לכן חשוב להקפיד על איטום, ניקוי ופינוי בטיחותי של החומרים.

כיצד ניתן להיערך מראש?

היערכות נכונה כוללת כמה שלבים קריטיים:

1. סקר מוקדם – מומחה מבצע בדיקה של המבנה לאיתור חומרים מסוכנים
2. תכנון ההריסה – בהתאמה לתוצאות הסקר ולפי תקנות המשרד להגנת הסביבה
3. הכשרה לעובדים – כל המעורבים בעבודת ההריסה חייבים בהדרכה מתאימה
4. שימוש בציוד מגן – כולל מסכות ייעודיות, חליפות הגנה ומסנני אוויר
5. שיטות עבודה רטובות – הרטבת האזורים לפני שבירה, למניעת פיזור אבק
6. פינוי הפסולת – רק לאתרים מורשים, באמצעות קבלנים מוסמכים

כל אחד מהשלבים הללו מפחית משמעותית את הסיכון – אך רק כאשר נעשה בצורה מוקפדת, עם פיקוח צמוד ובאחריות מלאה.

מי אחראי לבטיחות בפרויקט?

האחריות בפרויקט הריסה מתחלקת בין הגורמים המעורבים: היזם או בעל הנכס אחראי ליידוע ולשמירה על עמידה בתקנות, וקבלן ההריסה חייב לפעול עם אישורים ונהלי בטיחות מתאימים. החוק בישראל מחייב פיקוח של יועץ סביבתי ותיעוד תהליך הפינוי, אך מעבר לחוק – האחריות לשמירה על חיי אדם והסביבה היא משותפת לכולם.

החשיבות בפינוי פסולת מסודר

השלב האחרון אך לא פחות חשוב הוא פינוי נכון של החומרים המסוכנים. אסור לזרוק חומרים אלה לאתרי פסולת רגילים – אלא יש להעבירם לאתרים מורשים, עם תיעוד ומעקב.

פינוי פסולת בנין בצורה בטיחותית כולל סיווג של סוג הפסולת, אריזת החומרים הרעילים, תיעוד ההובלה, ווידוא קליטה במקום מאושר. תהליך נכון של פינוי לא רק מונע סכנות בריאותיות – אלא גם שומר על החוק, מונע עיכובים באישורים, ומבטיח שהאתר יוכל לעבור לשלב הבא של בנייה ללא בעיות.

קרדיט לתמונה FREEPIK